• Facebook Classic
  • Twitter Classic
  • Google Classic

אמן עכשווי - שושי נורמן

אחרי שמשה קסירר מסיים עבודה על ציור הוא מרגיש מותש ומרוקן היות והוא טוען את העבודה במה שהוא קורא "אנרגיה", אותה אנרגיה היא בעיני המסרים הגלויים והסמויים שקסירר מעביר דרך היצירה שלו. חלק מהמסרים קשורים לפורמליזם של הציור: הקומפוזיציה, הצורות והצבעים וחלקם קשורים לצד הסמלי של היצירה: התוכן, הסיפור. בסוף ותוך כדי היצירה קסירר גם מתייסר בנוגע לשם של העבודה, השם שיאגד את הצד הצורני עם התוכני.

 

לאורך ההיסטוריה של מאה שנות האמנות הישראלית כל אמן בארץ נע בין שלושה מוקדי השפעה: המקום, ישראל הממוקמת במזרח התיכון ולכן יש לאור נוכחות מיוחדת. כמו כן אמנים ישראלים הושפעו ומושפעים מנושאים הקשורים לארץ (כמו הזית). מקור השפעה שני הינו ההיסטוריה של העם היהודי, שמתחלקת להיסטוריה קרובה כמו השואה ורחוקה שכוללת את המסורת היהודית בכלל, ומקור השפעה שלישי וכנראה הכי חשוב הוא השפעות של אמנות בינלאומית.

 

כל אחד ואחד מהאמנים בישראל יוצר בזיקה לאחד או שניים מאותם גורמי השפעה. "אופקים חדשים" לדוגמא הושפעו מאמנות בינלאומית אולם גם נתנו ביטוי ביצירתם ובצבעים לגוון האור המיוחד שקיים בארץ. רפי לביא, נתן ביטוי אחר למקומיות באופי החומרים שעליהם יצר "דלות החומר" אך היה ללא ספק גם מושפע מאמנים בינלאומיים.

 

הייחודיות של משה קסירר היא שהוא מושפע מכל שלושת הגורמים בצורה כמעט שווה.

 

קסירר מהווה חוליה בכל אחת מהשרשרות המוזכרות לעיל: עבודותיו נמצאות בדיאלוג עם ההיסטוריה של האמנות הבינלאומית- משווים את עבודותיו לאלו של ואן-גוך והפוסט-האימפרסיניסטים, הן מתאפיינות באותנטיות מקומית הן מבחינת הצבעים והאור המשתקף מתוכן והן מבחינת הנושאים המאוד ארצישראליים. ובנוסף על שני אלה נוספים לציורים של קסירר תכנים יהודיים שלפעמים מפוענחים רק משמודעים לשם היצירה. בשנים האחרונות קסירר מצייר סביב התאריך של יום השואה שש כלניות שמסמלות את זיכרון הנספים יחד עם הזיקה לתקומה בארץ, בבחרו פרח שכל כך מזוהה עם נופה. הסולם שהפך לנושא בחלק מהציורים מסמל את עשר הספירות הקבליות ואת החיפוש הרוחני בתקופתינו.

 

קסירר מושפע מראובן רובין, חלק מהציורים הם אף מחווה ליצירתו. הרימונים על רקע הנוף הם ציטוט מעבודתו של רובין, אולם בעוד רובין צייר מבעד לחלון את החוץ, קסירר מצייר את החוץ בחוץ ובכך נותן ביטוי להתייחסות שונה ועכשווית לקשר בין הטבע לצייר. בדומה לעבודותיו של אלי שמיר מכפר יהושוע המצייר את עמק יזרעאל מעמדה של הכרה והכלה.

 

הציור, כיוון שעומד בסטנדרטים אסטטיים ולא נראה כמו אמנות עכשווית שמנסה לבעוט ולטלטל יכול להראות כאמנות שלא עומדת בדיאלוג עם רוח הזמן. הציור של קסירר הוא אמנם בעל חזות סולידית אך מסתיר מאחוריו תכנים מורכבים - הפשטות היא חלק מהאסטרטגיה.

 

ולכן כמו שאביטל גבע, אחד מאבות האמנות העכשווית האוונגרדית, ייצג את ישראל בביאנלה לאמנות של 1992 על ידי הקמת חממה לגידול מלפפונים, כיוון שרצה להחזיר את הזיקה הראשונית של אנשי קיבוצו לטבע. כך משה קסירר מעביר דרך האמנות שלו (הנושאים, הצבעים והחומריות) חיבור לטבע הבראשיתי ומעלה על נס את הערך של עבודת האדמה והקשר הבלתי אמצעי עם הקרקע והטבע.

 

אמנות עכשווית מבליטה בראש ובראשונה את חשיבות הדיאלוג של האמנים עם הצופים. קסירר ביפי ציוריו מצליח לאפשר חוויה שהיא גם חושית וגם אינטלקטואלית.

 

שושי נורמן, אוצרת

Please reload

More Articles
Please reload

© Moshe Kassirer - Israeli art

© משה קסירר - אמנות ישראלית