משה קסירר

יעל מוסנזון

2013

ציורי הנוף של משה קסירר ‫(‬יליד נתניה‫ 1967)‬ מייצגים שאיפה לפשטות מודעת‫.‬

הגליל הוא ביתו של קסירר מבחירה‫, בו קבע מושבו לפני כעשור. היכרותו עם הנוף בו הוא חי ושאותו הוא מצייר, היא אינטימית. ‬

תחושת השייכות שלו למקום היא נרכשת, וקיימת בה אותה התפעמות ורעננות המאפשרת לצופה, עירוני או כפרי, ישראלי או זר, להיכבש בקסמיי המקום.

הטבע שהוא מצייר הוא עצמו יצירה אנושית‫:‬ נטוע‫,‬ מעובד‫,‬ מניב‫,‬ סלול‫,‬ עקור ‫-‬ ועם זאת‫:‬ תמידי‫,‬ רב הוד‫,‬ חזק מכל מעשה ידי אדם‫.‬

הנרטיבים המרומזים שנמצאים בציורים ובשמותיהם‫,‬ מצביעים‫ על שאיפה והזמנה לשיחה- ובמקביל, מייצגים ויתור על האפשרות לתקשורת מילולית, לטובת שיתוף ברגש דרך טרנספורמציית היצירה. ‬

קסירר מפנה מבט מכוון ומרוכז אל כל מה שנלקח בדרך כלל כמובן מאליו‫.‬ אל אותם נופים שנחווים בפשטנות כ‫"‬ציוריים‫"‬ ‫-‬ ומועמסים אצלו בעבודת כפיים‫. ‬

אל אותן דרכים מאובקות שאין בהן הדר לתושבים המקומיים - ושזוכות מחדש ביופיין‫,‬ תחת שרביט מבטו ומכחולו‫.‬

שכבות הצבע בציוריו של קסירר מגלות טפח ומסתירות טפחיים‫. ‬הוא זונח את טכניקת הזיגוג הקלאסית האופייניות לציורי נוף בצבע שמן‫,‬ זיגוג שנועד להעניק תחושת אור טבעי ועומק‫,‬ לטובת שכבות נראות שמדגישות את החומר ממנו עשוי הציור ואת מלאכת עשייתו‫.‬

קסירר מתכתב בציוריו באופן גלוי ומפורש עם אחיו‫,‬ ציירי הנוף של הדורות הקודמים‫.‬ הוא אינו מפלה בין אימפרסיוניסט‫,‬ ראליסט‫,‬ סימבוליסט‫,‬ אירופאי‫ ‬וישראלי‫.‬ האיכויות הציוריות חזקות אצלו מהגדרות ההשתיכות לזרם זה או אחר‫.‬

הציורים של קסירר הם בעלי נפח ועומק‫,‬ הן ברמה החומרית והן ברמת המודעות‫.‬ מורגשים בהם עול הדורות הנישא על כתפיים אישיות, והכרה מתמדת באותו נס היסטורי המכונה ‫"‬נוף ישראלי‫",‬ על כל קסמו ושבריריותו‫.‬

‫משה קסירר סיים לימודי אמנות ב‫"‬מכון אבני‫"‬ ולימודי קולנוע ב‫"‬קמרה אובסקורה‫"‬ והכשרה אצל האמנים נפתלי גולומב‫,‬ דון ג'סקו ורוברט בוסלר‫.‬ מציג בתערוכות קבוצתיות רבות ובשמונה תערוכות יחיד.

יעל מוסנזון אוצרת